ברכת - הבנים 

הפרשה פותחת במשפט מעניין ומחנך:"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה"...פטירתו של יעקב מסיימת את תקופת האבות ומכאן מתחילה גלות מצרים בת מאות שנים. הפסוק מבהיר לנו שיעקב חי שבע עשרה שנה במצרים, הרד"ק מבהיר לנו שיוסף היה אף הוא בן שבע עשרה שנה כשנמכר לישמעאלים. היינו יוסף חי במשפחתו – שבע עשרה שנה ויעקב לפני מותו חי שבע עשרה שנה בבית יוסף , מכאן עלינו ללמוד צעד חינוכי =שחייב אדם להוריו בהיותם זקנים בדיוק כפי שהם דאגו לו כשהיה צעיר לימים.

הפרשה מאופיינת בברכות יעקב לבניו, ברכות לשנים עשר הבנים שמהם יצאו שנים עשר שבטי ישראל. הברכות מתארות את העבר אך מתייחסות גם לעתיד. ברכתו של יעקב ליהודה בולטת מאוד ומרמזת שהוא יהא מנהיג על כולם. יהודה בהתנהגותו במהלך חייו הבהירו לנוו מהם תכונותיו של מנהיג אמיתי ואיכותי- הלוקח על עצמו אחריות ומוביל את אחיו ליעדים טובים יותר ומשלב חכמה אומץ לב ויצירתיות במעשיו.

כאשר האחים רוצים לחסל את יוסף אומר להם יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו...לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו כי אחינו ובשרנו הוא",משכנע הוא את אחיו לא להורגו.

במעשה תמר מצטער יהודה על מעשהו כמנהיג ישר והגון ואומר –"צדקה ממני"( בראשית לח,כו)

מנהיג איכותי מודה כאשר הוא שוגה.

יהודה משכנע את אביו יעקב לאפשר לבנימין לרדת עימם למצרים ולוקח על עצמו "האחריות והמנהיגות" כפי שמצויין " אנכי אערבנו  מידי תבקשנו אם לא הבאתיו אליך וחטאתי לך כל הימים ( בראשית מג, ח-י)

כאשר הגביע אצל בנימין פונה דוקא יהודה המנהיג אל יוסף כדי לשחרר את בנימין מעונשו.

יהודה –מלמד את כל האחים וכל עם ישראל בעתיד- מהו מנהיג אמיתי ומעולה הלוקח אחריות נותן דוגמא לכולם במעשיו, יזם, יצירתי ומקבל החלטות יעילות ונבונות.

בפרשה מוזכרים גל ברכות הנבים ובה ברכה שאנו ההורים מברכים את ילדינו מפרשה זו. מנשה ואפרים נכדיו של יעקב אותם הוא אוהב כשאר בניו.כמצויין " שני בניך הנולדים לך  לי הם כראובן ושמעון"מניח האב את ידיו על ראש הבנים ומרכם בליל שבת קודם הקידוש,,,"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".רש"י ורמב"ן מסבירים לנו שכך צריך אבא לברך את בניו. מי שבא לברך את בנו ואמר: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה ( תורת חיים בראשית עמר נ"ה) לבנות הברכה היא " ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה ( סדור עבודת ישראל עמ 195)

מנהג נפלא זה מופיע בהמון ספרי קבלה על חשיבות הברכה דווקא בליל שבת.

יעקב בברכתו את בניו מנחיל להם "צוואה רוחנית", מכין הוא את בניו לקראת בניית העם היהודי –תוך קיום היעדים החשובים. כפי שכתוב "לכו בנים שמעו לי  יראת השם אלמדכם".

כאשר יעקב מכנס את בניו לקבלת הברכות הואאומר להם :"האספו ואגידה לכם " מדוע יעקב מזרז את בניו להגיע אליו במילים האספו ...ואגידה... אומר השל"ה הקדוש, "האספו ואגידה לכם" – צריכים אתם להגיע אלי באסיפה אחת ובאגודה אחת, היינו האספו אלי מלוכדים מחוברים ומאוחדים ללא...ללא...שנאה בינכם.

יעקב מלמדנו שיש חשיבות לפיתוחו הייחודית של כל אדם מקטנותו חובה עלינו הורים ומורים לאתר נקודות החוזק בכל ילד ואותם בעיקר לפתח ולהצמיח, אך הכל חייב להעשות מתוך גיבוש משפחתי ומתוך אחדות חברות והתלכדות בין האנשים בכל קהילה ובכל עם ישראל. כאשר כולם יאספו לאגודה אחת וילמדו תורה וירכשו "רוחניות" תהא אהבת אדם שורה ביניהם.